<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן רס"ז</h1>
<h2>דף פה.</h2>
אמר רב ערוגה שאמרו בחורבה שנינו. ערוגה ו' טפחים (של) [על] ו' טפחים וזורע [ה'] זרעונים וכל מין ומין רחוק מחבירו ג' טפחים שיעור יניקה ואף מה שזרע ברוח דרומית צריך להרחיק ממין שברוח מזרחית ג' טפחים וכן כולם. שמניח חרב לכל קרן ב' טפחים וחומש טפח וזורע ב' טפחים חסר ב' חומשין טפח חרב לכל קרן וקרן והיה אלכסון ג' טפח ויותר דב' טפחים בריבוע ב' טפחים וד' חומשין באלכסונא וחומש טפח ואלכסוני הרי ג' טפחים ויותר בין כל מין ומין. והא דלא קפדינן (ממקום) [אמקום] זרעים דאמרינן בשמעתא קמייתא בעירובין [ג' ע"ב] כלאים [אמות] שוחקות עבדינן להו ובההיא טוביינא הוו מקום זירעונין. ובזירעונין דקים מיירי דאלו בגסים תנן במסכת כלאים [פ"ג מ"ז] שלשה דילועין לבית כור (מביא) [לא יביא] זרע שם. ואע"ג דמצינן למיעבד ט' זירעונין דהויא לכל רוח ג' מינין כזה "Z[)" לא שרו רבנן ט' זירעונין דאי לרב דאמר ערוגה (ברחבה) [בחורבה] שנינו וגזר שלא יעשה ערוגות סביבותיה משום (שלא) [שמא] ימלא כל שכן שבתוכה גזרינן שלא יעשה ברוח אחד ג' מינין דלא לימלי לכל קרן ויערב המינין. ואע"ג דכשממלא את שני הקרנות לא גזרינן שמא ימלא האחרים משום דקרן המלא מוכיח עליו ולא אתי למלא(ת) את הקרן שסמוך. ואי לשמואל דאמר ערוגה בין הערוגות דקסבר שמואל יש ריש תור ירק בערוגה אבל גזרה שמא ימלא אית ליה והואיל [ו]איכא למיגזר שמא ימלא כי עביד ט' זירעונין איכא למיגזר שמא ימלא. ולהכי אתא קרא ומתניתין לאשמועינן דה' זירעונין (עבדין) [עבדינן] ט' זירעונין לא עבדינן אע"ג דאפשר משום גזרה שמא ימלא כדפרישי'. וגבול הערוגה טפח לכל צד. ואהכי אמ' רב ערוגה בחורבה שנינו שאם באתה להקיפה בד' ערוגות לאורכה לפי ריבועא לא יהא בין שתי הערוגות אלא שני טפחים של גבולם. והא איכא מקום קרנות. שאצל הקרנות הרב ולשם כנגד הקרנות יכול לעשות ד' ערוגות אע"פ שלא ירחיק אלא שיעור הגבולים ואיכא הרחקה טובא כזה "Z[("בממלא את הקרנות. כי קאמר רב ערוגה בחורבה בממלא את הקרנות משתי רוחות ובשתי רוחות לא יזרע אלא גרעין לכל רוח ורוח ואיכא הרחקה ג' טפחי' בין זירעונין שבקרנות לזירעוני ערוגה שבצידה שאין ביניהם אלא ב' טפחים בגבולים כזה "Z[]" וליזרע מאבראי ערוגות ולא לימלי הקרנות דהכי עדיף טפי שזורע לכל צד בשוה ויכול להרבות בערוגות. גזרה שמא ימלא(ו) כו' ולא יהא אלא ראש תור ירק. אפי' ימלא את הקרנות אין זה עירבוב אפי' אין ביניהם כלום. ש(ב)ערוגה אמצעית לריבועו של עולם ולאותם שבקרנות באות לה באלכסון כעין ראש תור. ומשום הכי נקט האי לישנא ולא יהא אלא ראש תור. וראש תור גמור לא הוי אלא כעין שציירתי גבי ממלא את הקרנות. ופריק אין ראש תור ירק בערוגה. לפי שקטנה היא וליכא היכירא. ושמואל אמר ערוגה בין ערוגות שנינו. שעושה ד' ערוגות לד' קרנות דאית ליה לשמואל ראש תור ירק בערוגה. והא קא מערבבי (בהדי) [בהדדי]. העלין של מעלה מתערבבין דאע"ג דאיכא ראש תור מלמטה כשגדלין העלין [מתערבבין] דליכא ג' טפחים ואוירא מבלבל כדאמרי' [כלאים פ"ז מ"ד] גבי המסכך גופנו על גבי תבואתו של חבירו קידש. דאוירא מבלבל. בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן. נוטה (שורה) [שער] של ערוגה זו לתוך ערוגתה כדתנן בפרק (ג) [ד' מ"ט] דמסכת כלאים ובבבא בתרא. ועוד תנן בפרק ג' דכלאים [מ"ה] נוטע אדם קישות (או דלעת) ודלעת לתוך גומא אחת ובלבד שתהא נוטה זו לצד זו וזו נוטה לצד זו. אמר ר' (ירמיה) [עולא] בעו במערבא הפקיע תלם על פני כולה מהו. העמיק תלם אחר על פני סביבותיה לד' רוחות מהו דבין לרב ובין לשמואל אינו יכול לערבב ערוגות סביב אלא לשמואל לקרנות ולרב כלל(א) לא כמו שפירשתי. ואהכי קא בעו במערבא פשי' גבול אינו הפסקה ואם באתה להקיף לערוגה ליכא היכרא שהגבול אינו עמוק אלא הא מיבעיא להו הפקיע וקרע והעמיק תלם חרב כשיעור הגבול סביב הערוגה מי הוי היכירא הואיל והוא עמוק וכי היכי דחשבינן ליה הכירא גבי שדה דתנן בפרק ג' דמסכת כלאים [מ"ג] היתה שדהו זרועה ירק ומבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר ר' ישמעאל אומר עד שיהא תלם מפולש וכו'. ועלה קאי ר' יהודה אומר רוחב כמלא רוחב פרסה. הרי לך תלם אחד כשיעור גבול הוי היכירא לענין שדה ואמטו להכי קא בעו לערוגה נמי מי הוה היכירא או לא (מימלי טובא והוי) [דמילי טובא הוי] בשדה הכירא משום דגדול הוא ולא הוו היכירא בערוגה דזוטרא כמו ראש תור לרב. וראיה לדבריי כדאמר עולא נמי בפרק המקבל בבבא מציעא היכי דמי מכת מדינה וכו' אמר עולא כגון שנשתדפו שדותיו ארבע שדות מארבע רוחות אמר עולא בעו במערבא נשתייר תלם אחד על פני כולה דהכי נמי סביבות הערוגה דאילו על פני כולה בתוכה קאמר כמו שפירש מראשה לסופה מיבעי ליה ועוד כמה זירעונין יכול לזרוע בערוגה. וכמה תשובות בדבר. אמר רב ששת בא עירבוב וביטל את השורה. ערבוב של זרעים דלא סביב תלם. (שורה) [תלם] היינו שורה אלא בני מערבא קרו ליה תלם לישנא קלילא (ובבל) [ובבבל] קרו ליה שורה. תלם עמוק הוא כדתנן [כלאים פ"ג מ"ב] התלם ואמת המים שהן עמוקים טפח וכו' ושורה נמי שחופר בארץ ועושה שורת המענה. ורב אשי אמר אין עירבוב (מערבב) [מבטל] את השורה. אתיבי' רבינא לרב אשי הנוטע שתי שורות וכו'. ולי נר' קישואין ודילועין לא הוו כלאים דמנכרי אלא שיהא זה נוטה לכאן וזה לכאן כדתנן בסיפא מהא משנה דמותיב רבינא מינה נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת וכל שכן דילועין ופול המצרי דמינכרי. אבל קישואין [ופול המצרי] הוו כלאים זה בזה דהכי תנן במסכת כלאים [פ"ב מי"א] תבואה נוטה על גבי [תבואה] וירק על גבי ירק תבואה על גבי ירק וירק על גבי תבואה מותר חוץ מדלעת יוונית ר' [מאיר] אומר אף קישות ופול המצרי. שמעינן מהכא דקישות ופול המצרי דכלאים טפי מקישות ודלעת (מדלעת) [ודלעת] ופול המצרי דלא פליג אלא בקישות ופול המצרי. ואפי' רבנן לא פליגי אלא בנוטה. הכי פירושא דהך אתקפתא הנוטע שתי שורות של דלועין שתי שורות של פול המצרי מותר. דשתי שורות של דילועין מפסיק בין קישואין לפול המצרי. שורה אחת של קישואין שורה אחת של דילועין שורה אחת של פול המצרי אסור, דשורה אחת של דילועין לא מפסקא בין קישואין לפול המצרי אבל משום קישואין ודילואין אי נמי משום דילועין ופול המצרי ליכא איסור' דמנכר'. וראיה לדברי דקתני סיפא שורה אחת של קישואין ושורה אחת של אבטיחין ושורה אחת של פול המצרי ר' אליעזר מתיר. פי' אבטיחים הוו הפסקה כשתי שורות של דילועין. וחכמי' אוסרי'. דאבטיחין ודילועין כהדא חשיב להו. והיינו דקפריך ליה רבינא לרב אשי דעירבוב של קישואי' ושל פול המצרי מבטל שורה של דילועין שבאמצע אע"פ שעמוקה והוי כלאים והכא נמי עירבוב זירעוני שתי ערוגות מבטל התלם שהפקיע סביבות הערוגה. ומתרץ רב אשי שני התם דאיכא (שראנאה) [שראכא] הם גדולים וגסין ובערוגה בזרעונים דקים מיירינן כדפרישי' לעיל ולא מבטלי התלם דעומק התלם מפסיק. כן נראה בעיני ועיקר. ומה שפירש זקני (אינו) [איני] יכול ליישב. ואף בסיפא דהך אתקפתא לא ידעינן אמאי פליג ר' אליעזר לפי דבריו. ומנין לו שתי שורות שדה.
<h2>דף פה:</h2>
אמ' רב כהנא [אמ' ר' יוחנן] הרוצה (למלאת) [למלאות] כל גינתו ירק שלא יהא צריך להיותה בחורבה כרב ולא למקום קרנות בלבד כשמואל אלא יעשה ערוגות סביב סביב על פני אורך הערוגה. עושה ערוגה ששה [על ששה] ועוגל בה חמשה וממלא. ויש ספרים שכת' בהן וממלא קרנותיה כל מה שירצה. ודא ודא אחת היא דהנך קרנותיה באותה ערוגה. (ולמלאת) [ולמלאות] כל גינתו ירק משום ערוגות (משום ערוגות) קאמ' וקרנותי' משום ד' זרעונים שסביב העוגל. ולמאן דלא גריס אלא דממלא היינו מילוי ערוגות כמו (למלאת) [למלאות] דרישא. והכי פי' עוגל בה חמשה כזה "Z[["וקס"ד דזורע בקרנות כל מלואם אלא שירחיק ג' טפחי' כדפרישי' בערוגה בלא עוגל. ובעוגל כל (מלאו) [מלואו] שהעוגל הוי היכירא (כדתניא) [כדתנן] בפ"ג דכלאים [מ"א] אם היה לה גבול גבוה טפ' יזרע בתוכה י"ג זרעונים. ועוד תנן התם אמת המים והתלם שהם עמוקים טפח זורע לתוכה לאורכן שלשה זרעונים לשתי שפתות התלם שנים ובעומקו אחד חשיב הכירא. וכן העוגל שהוא מעמיק הוי היכירא ואין צריך להרחיק זרעוני הקרנות ג' טפחים. ועתה יכול לעשות ח' ערוגות סביבותיה ועוגל בהן ה'. ולתוכה של ערוגה הוי עוגל הכירא אבל לערוגות שחוצה לה לא הוי היכירא. הילכך לא מצי לעשות עוגל ששה וזורע לקרנות ד' זרעונים שלא יוכל לעשות ערוגות סביבותי' דליכא אלא שני טפחים של גבול. וקס"ד דזורע כל הקרנות עד (הגבוליה) [הגבולים] לכך פריך והאיכא דביני ביני שמחבר זרעוני ערוגה זו לשל ערוגה זו שאין ביניהם אלא ב' טפחים ומשני (במרחיב) [במחריב] את הביניים ואינו זורע נגד הגבול אלא בריבועא כשאתה מרבע ונותן זויות לעוגל כמו שציירתי הרי חצי טפח חרב על פני כל הערוגה וכן לכולן ויש הרחקה (ו') [ג'] טפחים. רב אשי אמ' אם היו (זורעין) [זרועין] שתי זורען ערב דכיון דאיכא עיגולא והיכר' דערב והעוגל שתי אפי' אינו (מרחיב) [מחריב] את (הבני) [הביני'] הוי תרי הכיר' ומהני אף לערוגות שסביבותיה הואיל ואיכא שני טפחים גבול ושתי קרנות ועוגל ערב. איתיביה רבינא לרב אשי דשני מילתיה דר' יוחנן ואיירי עלה עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים. כלומ' ערוגה שהתירו בה חמשה זרעונים דהיינו עבודת ירק בירק אחר. רואין אותה כטבלא מרובעת [כטבלא מרובעת] הוא דשרי. אע"ג [דאיכא] תערובת ענפים ועלים מלמעלה. הא לאו הכי אסור. משום עירבוב דלא שרו עירבוב אלא בערוגה כהילכתה (ובגבוליה) אבל עוגל בה חמשה אסור דלא חשיב ליה תנא היכר'. ומשני לא בא התנא להחמיר אלא להקל קולא אחרת מלבד קולא של עירבוב שהתירו להתיר ראש תור ירק הנכנס לה והיוצא הימינה אם הוא כטבלא מרובעת אבל בעיגול אין ראש תור [ניכר והא דאמר לעיל אין ראש תור] ירק (מערוגה) לערוגה מערוגה לערוגה [קאמ'] אבל משדה גדולה לערוגה יש ראש תור. מכתיבת דבי' העתקתי.
